יוסי רגב: מי שניכווה במחשב חם נושף על מחשב רותח

לרשימת הזכרונות של יוסי רגב

בקיצור: על בחירת מחשב לאוניברסיטת בן גוריון, חברת זירוקס, חברת XDS (Xerox Data Systems) והמחשב שלהם סיגמא 6, IBM, CDC, מיקרוסופט, אפל ו GEM (Graphics Environment Manager)

הפעם ברצוני לספר לכם סיפור שמעטים האנשים בעולם שמכירים אותו. הסיפור עוסק בכסף גדול, מערכות ששוות מיליארדי דולרים, כיצד חברה אחת השקיעה במערכת אחת, הפסידה ואז ויתרה על מערכת אחרת, ממנה יכלה להרוויח בגדול. אני אדבר על מחשבים, אבל הסיפור הוא על החלטות שגויות, ולכן אני מכוון אותו גם לאנשים שבשבילם מחשב הוא כמו מצלמה – מכשיר מסובך, עם המון אפשרויות, בלתי מובן לחלוטין.

חברת זירוקס
הגיבורה של הסיפור שלנו היא חברת זירוקס, חברת ענק במונחים אמריקאיים. חברת זירוקס היא חברה שבנויה על חדשנות וחידושים. היא החלה את דרכה בהמצאה חדשנית, מכונת הצילום, שהפכה את שם החברה, זירוקס, לשם דבר. תוך זמן קצר הפכה החברה לענק תעשייתי והמוצר שלה, מכונת הצילום, שינה את פני התרבות. פעם המידע המודפס היה בספרים ובספריות. מאז זירוקס, ניתן לצלם מאמרים וקטעים, גם לצורכי הוראה וגם לצורכי שימוש אישי. נגרם נזק להוצאות הספרים, אבל הן התגברו על זה. גם האינטרנט גרם נזק להוצאות הספרים וגם בזה הן עמדו.
בסוף שנות הששים גילתה חברת זירוקס כי חברת י.ב.מ. ענקית המחשבים, מנסה להכניס רגל לתחום מכונות ההעתקה. דבר זה הדאיג את הנהלת החברה. הם החליטו להשיב מלחמה שערה ולהיכנס לעולם המחשבים. היות ולא היה להם מושג בנושא המחשבים, הלכו ובדקו את השוק. הם גילו שיש חברת מחשבים בשם SDS, חברה צעירה חדשה שמגלה צמיחה מתמשכת כמה שנים. הם החליטו לרכוש את החברה ולהשקיע בה את כל הדרוש כדי להפוך אותה לחברה רצינית.
זאת הם עשו. החברה החדשה נקראה XDS (Xerox Data Systems) והיא יצאה לשוק עם סידרה חדשה של מחשבים שנקראה "סיגמה". היו אלה מחשבים מעולים, בנויים בטכנולוגיה מעולה, עם ארגון פנימי ומימשק משתמש טובים בהרבה גם ממחשבי י.ב.מ. וגם מכל יתר המחשבים של אותה תקופה, שהיו כולם מחשבים מרכזיים (Main Frames) שכן באותם הימים איש לא חלם על מחשב אישי.
כל איש מחשבים שבדק את מחשבי הסיגמה, התלהב מהם מאד. כל אחד הרגיש שאם הוא היה בונה מחשב כמו שצריך, כך היה נראה המחשב שהוא היה בונה. כך הרגשתי גם אני, כאשר בשנת 1974 נכנסתי עם כמה מהפרופסורים של אוניברסיטת בן גוריון לתהליך בחירת המחשב הראשון של האוניברסיטה.
כאן המקום לתאר את המצב אז בעולם המחשבים, ושוב במונחים של אנשים שיודעים מה מחשב עושה, בערך, אך אין להם מושג איך הוא עושה את זה. החברה הגדולה בשוק היתה חברת י.ב.מ. (Internatind Busyness Machines) שהוקמה ע"י חבורת אנשים שפרשו מחברת NCR, שהיתה החברה הדומיננטית בשוק הקופות הרושמות, בעידן שלפני המחשב. י.ב.מ. שלטה ב-70% מהשוק ובמיוחד בתחום המחשבים המנהליים שמבצעים פעולות כלכליות כמו הנהלת חשבונות, בנקים וכו'. חברה אחרת שהיה לה מעמד איתן בשוק, היתה חברת CDC (Contrul Data Corporation) שהוקמה ע"י פורשי י.ב.מ. וחברה זאת התמחתה במחשבים מהירים לצורכי חישובים מדעיים. לחברה זאת היה מעמד שווה לי.ב.מ. בתחום האוניברסיטאות, אבל בתחום המחשבים המנהליים היא היתה אפס.
היו עוד מספר חברות קטנות, שלכל אחת היה נתח שוק זעיר וכולן היו בצילה של י.ב.מ. חברת XDS ניהלה מסע שיווק שהתבסס על כך שהמחשב שהציעה באותם ימים, מחשב סיגמה 6, היה מחשב מעולה. מנקודת המבט של אנשי המחשב מסע השיווק הזה לא צלח. מי שקובע בסופו של דבר איזה מחשב יירכש זה המנהלים ולא אנשי המחשב. כמו כן כדי להריץ על המחשב תוכנות לביצוע פעולות מינהליות – כמות התוכנות והניסיון שהיו למחשבי י.ב.מ. היו בסדר גודל יותר מכל מחשב אחר, כולל מחשב סיגמה 6. כיוון שכך החברות המשיכו לרכוש מחשבי י.ב.מ. שהיו פחות טובים.
בשנת 1975 אנו, באוניברסיטת בן גוריון, יצאנו למסע בדיקת ובחירת המחשב לאוניברסיטה. חברת XDS סיפרה לנו כי הם עומדים לצאת עם מחשב חדש, מחשב סיגמה 9, שיהיה חזק יותר ומשוכלל יותר ממחשב הסיגמה 6, אותו ראינו בישראל בתעשייה האווירית, בחטיבת ההנדסה. אני הכנתי מערכת מטורפת של בדיקות מחשב, עליה אולי אספר בהזדמנות אחרת, ואת הבדיקות הללו ביצענו על ארבעה מחשבים. היות והניסיון הקודם שלי היה כמתכנת מערכות במחשבי י.ב.מ. הבדיקות שלי הפילו את מחשב י.ב.מ. המוצע על הקרשים. מחשב CDC יצא מהבדיקות בשלום ואילו מחשב הסיגמה 9 השאיר את כל האחרים רחוק רחוק מאחור. ההחלטה היתה ברורה לכל הוועדה – מחשב סיגמה 9 הוא העדיף.
לפני שהגשנו את החלטתנו להנהלת האוניברסיטה, הזמנו אלינו לבאר-שבע את אחד מטובי אנשי המחשבים בארץ שיחווה את דעתו. אולי יש משהו בבדיקות שלי שגרם למחשב הסיגמה להצליח כל כך ואולי יש היבט שלא לקחנו בחשבון. האיש בא, הסתכל בכל מה שעשיתי, התפעל מן העבודה המורכבת והמתוחכמת שעשיתי, ואז ישב איתנו ואמר: תשכחו ממחשב הסיגמה ומחברת XDS. כולנו קפצנו: מה פתאום? אמר האיש: חברת XDS עומדת לצאת מהביזנס. אמרתי: אבל חברת זירוקס השקיעה בעסק הזה 900 מיליון דולר בשנים האחרונות ועכשיו היא תוותר על כל זה? כן, אמר האיש, הם רואים שהמכירות אינן עומדות בציפיות והם החליטו לצאת מהביזנס של מחשבים. נשארנו המומים. נאלצנו להאמין לו וללכת למחשב CDC ולהצטרף לאוניברסיטת תל-אביב ולאוני' העברית, שגם בהן היו מחשבי CDC, בניגוד לטכניון (שבגללי), למכון וייצמן ולאוני' בר אילן בהם היו מחשבי י.ב.מ. (מרכזיים!).
לאחר מספר חודשים התברר כי האיש צדק. חברת זירוקס הודיעה על הפסקת השיווק של מחשבי סיגמה. עד כאן הקפה ראשונה. תם הסיפור על חברת זירוקס וניסיונה הכושל לייצר מחשב טוב יותר מכל יתר המחשבים.

מערכת Windows
עברו חמש שנים. בשנת 1976 נכנסתי לתחום של המחשבים בשימוש החינוך ובניתי פרויקט גדול, שהוא לא מענייננו כעת (אבל נזכר בקטע: מה שעשיתי בחיי). בשנת 1980 נסעתי לארה"ב להרצות על הפרויקט שלי, ואם כבר מגיעים לשם סרתי לבקר באוניברסיטאות בהן יש פרויקטים דומים. בכל מקום קיבלו אותי במאור פנים, ביקשו לשמוע מה עשיתי והראו לי מה הם עשו, מה הם השיגו ובמה כשלו.
אחד המקומות אליהם הגעתי, עם מכתב המלצה של אחד מחבריי לתחום, היה מכון המחקר Xerox PARC = Palo Alto Reserch Center). הגעתי למקום של קסם. הסתבר כי במכון המחקר הזה ריכזה חברת זירוקס את מיטב אנשי המחשבים החדשניים ביותר ונתנה להם תקציבים בלתי מוגבלים כדי לעשות כל מה שיעלה בדעתם. הם נתנו להם לבנות מחשב מיוחד משלהם בשם אלטו (ALTO) ששימש את החוקרים במכון וכן נמסר לשישים אוניברסיטאות, שעימן היו לאנשי המכון קשרי מחקר. החוקרים במכון העלו רעיונות שונים, ניסו לממש אותם ונתנו לאנשים אחרים להתנסות ברעיונות, כדי לראות אם אלה רעיונות מוצלחים. שלושה דברים מועילים יצאו לנו מן המחקרים הללו. הדבר הראשון שכולנו משתמשים בו היום הוא העכבר. אלאן קיי וחבריו בדקו מהי הדרך הטובה שבה אדם יכול להורות למחשב מה הוא רוצה שהמחשב יעשה. הם הגיעו למסקנה כי העכבר, עם תנועות הידיים שהוא מחייב, מהווה את הדרך הטובה ביותר. מסך מגע לא היה אז אמצעי אפקטיבי לאינטראקציה עם מחשב. הדבר השני שיצא מהמכון הוא מערכת החלונות, המכונה כיום בשם Windows שבה כל דבר במחשב מיוצג ע"י ציור הנקרא צלמית (ICON) וכל תהליך נראה למשתמש כחלון שבו הדברים מתרחשים, ואפשר לגרור משהו מחלון אחד לחלון אחר, כדי לגרום לפעולה במחשב. הדבר השלישי שיצא מהמכון הוא הדואר האלקטרוני. אגב, כל שלושת הרעיונות החלו במקום אחר, אבל במכון לקחו אותם, בדקו אותם, ליטשו אותם והפכו אותם למשהו ראוי לשימוש. ישבתי אצל דן בוברוב, ששמו היה בשבילי אגדה, ראיתי אותו משחק בדוא"ל וראשי היה עלי סחרחר. שאלתי אותו מתי הם יוצאים לשוק עם הדבר הנהדר הזה והוא ענה לי כי זה הכל רק מחקר וניסויים ואין להם כוונה לצאת עם זה לשוק כמוצר מסחרי, שכן מחשב ALTO הוא יקר מאד. יש לזכור כי באותם הימים כבר היו מחשבים אישיים בשוק, למשל II APPLE, אבל הם היו קטנים ומוגבלים מאד ביכולותיהם לעומת ALTO המדהים והיקר כל כך.
חזרתי מאמריקה, מיהרתי אל מחשב ה-CDC ובניתי עליו מערכת דוא"ל, כמו זו שראיתי אצל דן בוברוב ושכחתי את פאלו אלטו, את זירוקס ואת המחשבים הנפלאים שראיתי שם. אבל לא לאורך זמן. נושא המחשבים האישיים תפס תאוצה. חברת י.ב.מ. יצאה בשנת 1981 עם מחשב ה-PC שהיכה במכירות מחשב אפל II. סטיב ג'ובס, הבוס החדשני של חברת אפל, חיפש דרך להשיג יתרון של מחשבי אפל על מחשבי PC של י.ב.מ. יום אחד הוא הגיע לפאלו אלטו, למכון המחקר, ראה את כל מה שאני ראיתי והתלהב. מתי תצאו לשוק? הוא שאל כמוני, וקיבל את התשובה שאני שמעתי מבוברוב. הוא הבין את הפוטנציאל האדיר של המערכת המשוכללת הזאת ופנה להנהלת זירוקס. הוא ביקש רשות לקבל את תוצאות המחקר שלהם ולהשתמש בהם במחשבי אפל.
מנהלי זירוקס נענו לבקשתו בחיוב. כששמעו על כך המדענים של המכון, פרצה שם סערה. איך אתם יכולים לתת את כל העבודה שלנו לג'ובס ולא לצאת לשוק עם מחשב אישי שיהיה הרבה יותר טוב מכל המחשבים האישיים שהיו בשוק. נהלי זירוקס לא התרשמו מדברי החוקרים. מחשב הכי טוב בשוק? כבר היה לנו אחד כזה, 900 מליון דולר איבדנו ואנחנו לא הולכים לנסות את זה שוב. אנשי המכון לא ידעו והיום אין רבים שיודעים למה סירבו אנשי זירוקס לדרישת מדעני המכון לצאת לשוק עם המערכת שהם פיתחו. אני יודע ואני מספר לכם ואני משער כי הדבר אינו מופיע בשום מקום בכתובים.
האמת היתה שזה לא היה כל כך פשוט לצאת לשוק עם מערכת יפה כזאת, שדורשת מחשב רב-עוצמה, כדוגמת האלטו. האפל וה-PC היו קטנים מכדי לשאת על גבם מערכת משוכללת כזאת. סטיב ג'ובס הביא למהנדסים שלו את התכנון של אנשי פאלו אלטו והללו בנו מחשב בשם "ליסה". המחשב עלה 9,000 דולר ורק כמה מהנדסים, שעובדים על פרויקטים גדולים, וכמה פרופסורים שיש להם תקציבי מחקר אדירים (לרוב הפרופסורים יש תקציבי מחקר קטנים, אם בכלל), רק הם יכלו להרשות לעצמם לרכוש מחשב, אמנם מפליא לעשות, אבל במחיר כה גבוה. זה היה כישלון מסחרי.
סטיב ג'ובס חזר אל המהנדסים, דרש מהם לתכנן מחשב חדש, אבל הפעם הוא ישב עמם והקפיד יותר על מה שהם עושים. הפעם הם יצאו עם מחשב המקינטוש, המוכר גם בישראל, שמחירו אז היה רב, 4,000 דולר, אבל זה היה מחיר שרוב המהנדסים, רוב הפרופסורים וגם מוזיקאים וגרפיקאים רבים, בעולם, יכלו להרשות לעצמם.
מחשב המקינטוש היה הצלחה גדולה, אבל לא הצליח להכות במחשבי ה-PC. אנשים פרטיים המשיכו לקנות מחשבי PC, עם מערכת DOS המעצבנת, משום שמחירם היה מחצית ממחיר מחשבי המקינטוש. פרט מעניין הוא שרובם שיכנעו את עצמם שמערכת ה-DOS יש לה יתרונות על מערכת החלונות של המקינטוש. זה היה מדהים כיצד אנשים כה רבים, ורובם אינטליגנטיים, שיכנעו את עצמם בדבר כזה. קחו היום נער צעיר שאינו מכיר מחשבים, הציעו לו לקבל מחשב עם DOS או מחשב עם חלונות, תשמעו מה הוא יחשוב על DOS כשישווה לחלונות.
עברו עוד כמה שנים והמצב התחיל להשתנות. ראשית יצאה לשוק מערכת בשם GEM, שבנה גאון מחשבים בשם גארי קילדול (Gary Kildoll), שהיתה מערכת חלונות על מחשבי PC. המערכת של קילדול היתה מוצלחת יותר ממערכת ה-DOS של ביל גייטס, אבל קילדול היה גאון מחשבים – ולא אשף שיווק כמו ביל גייטס וסטיב ג'ובס. הוא כשל באותו מקום שבו כשלה מערכת הסיגמה של זירוקס: הוא לא הצליח לשכנע את כל הקהל ש-GEM היא המערכת הטובה שכולם ילכו אליה. כיוון שכך, לא רבים קנו אותה. לכן רק מעטים מכותבי התוכנית טרחו לעבוד קשה ולהתאים את התוכנות שלהם למערכת GEM, אם לא היו תוכנות, כמו למערכת DOS. האנשים העדיפו את המערכת הישנה של DOS.
אבל יותר ויותר אנשים השתכנעו שמחשב המקינטוש עדיף על מחשב ה-DOS של ביל גייטס. המכירות של המקינטוש היו בעליה והמכירות של PC היו בירידה. ביל גייטס הבין שהוא מוכרח לעשות משהו. הוא פנה להנהלת זירוקס וקיבל ממנה רשות להעתיק את מערכת החלונות שלהם. הוא הביא את התכנון של אנשי המכון בפאלו אלטו אל המתכנתים שלו ודרש מהם לבנות מערכת כזאת על מחשבי ה-PC. הדבר היה קשה מדי וגם היה דורש זמן רב מדי, זמן שבו היתה סכנה שמחשבי המקינטוש יעיפו את מחשבי ה-DOS מהשוק. כיוון שכך, הכינו אנשי מיקרוסופט מערכת שקראו לה 3.1. Windows שהיתה אחת המערכות הגרועות שידע שוק המחשבים מאודו. האמת היא שמערכת זו כלל לא היתה מערכת מחשב אמיתית, אלא מעטפה חיצונית, שנראית כמו החלונות של המקינטוש (ושל המכון של זירוקס) ומתלבשת על מערכת DOS ככפפה של מתאגרף. קצת קשה לכתוב עם כפפת מתאגרף. כמות שגיאות המחשב (באגים) שהיו בה, היתה ללא אח ורע. זה לא הפריע לביל גייטס לצאת במסע שיווק רעשני ולשכנע את כל האנשים לרכוש את המוצר הקלוקל הזה, שזכה להצלחה מסחרית גדולה. יצרני תוכנה רבים בדקו את 3 Windows וסירבו להתעסק אתה. רוב התוכנות הטובות לא הוסבו ל-3.1 Windows. זה איפשר לביל גייטס לצאת לשוק עם חבילת Office שלו, ולהעיף את כל התוכנות הקודמות מן השוק.
לאחר שחסם גייטס את המקינטוש בעזרת המערכת הקלוקלת שלו, חזר אל המתכנתים שלו וביקש מהם לבנות מערכת חלונות אמיתית, לא מעטפה שנראית כאילו. למערכת הזאת קרא גייטס Windows 95. בשנת 1995 היא יצאה לשוק וביל גייטס הודיע: הפעם זאת מערכת טובה יותר, בלי באגים. זו היתה אמנם מערכת טובה הרבה יותר אבל באגים לא חסרו בה. האנשים רצו כולם לרכוש את המערכת החדשה – ומכירות המקינטוש החלו לצנוח.
מאז רבים רבים משתמשים במערכת Windows כלשהי של מיקרוסופט וזאת התוצאה הסופית של הסיפור.
ביל גייטס הפך לאיש העשיר בעולם, וחברת זירוקס ממשיכה למכור מכונות צילום מסמכים – ולא מחשבים. וגם סטיב ג'ובס המשיך למכור את המחשבים שלו, לכת גדולה של נאמנים.