לפתוח את הטלפונים הסלולריים!

אמנית המחשב neora.com על "מדיאה אקס". מאמר בגליון אוקטובר 2003 של כתב העת "תיאטרון".

OCR (הסבר)
להחזיר את המפתחות? תגובות על ההתעללות התקציבית מצד הממשלה תיאטרון יהודי - עכשיו או : 15 שנה ל"יידישפיל", אתר חדש באינטרנט נפש יהודית על במה ישראלית: על "מניין נשים", "שושה", "אהבה קשה", "שבוע", ועל המחזאית יוספה אבן-שושן, על הנשים המיתיות שלה ועל גילוי "צור וירושלים" חן עם חסד בלי רחמים - תרבות ובעיקר תיאטרון בוינה, 2003 - רו = -₪ = - = ₪ 4 ב ₪ 5 גכ רו ב - 0 אורק טיו בר 11 3 7 45 ש"ח מח 0 היאטרוך כס |--] - פיט |פ₪ 5 |כי |ם) - ססִ כ כ כס | ₪ ₪ 6 קוח 6006 זס+ ץ]ז6ד31 00 1578611 חא - ה0ז631ז 15584: 1565-1558 | תיאטרון אחר [ פסטיבל עכו | ?6 1148)0%4:2 0 קשח ! פתן | 51 1 5צו6א - 3 56606 - אםגםס6ו וז 60 ףוח חן זו 3 הזה סז ת 1310 שו ו 016061 3 ה ט5( .1.3168 10 בבזטוסו! !]טש זט! הבהז הטטע זוה סו([ .11000 ,זקעם] תההותוזט!הק ז 118 ערוזה ווס6 וז 151 צז זה וד 01 וז 6 16 [ימוצצס!101 .6ןוהשצ6! עוומוכ1 1 311 14 11 מ 1 ו/סינןת וש שַתב]ת. מ>661 ,6זו[+ט06063:06361/] שתו] 6' 6016161 ₪61 שתט 1621 גבט שנשטשבו1 וו תג ] .1:ו(ג =ו(כן31341]0 זיותוס נות נא 06ותו9 61תרה(++ז ע6תתסזגזונגן.? 1 ז6;01)0010 ת6ו(1+6+תפת)ז5ופבק זפתןפ: 9161418 הט ש תג זר-! )תג ] ו[אהת 6ב זו התט זבג'] 01% ג(6ג4 זון אנת 66331 זגג( אמט 1616 תס 18 )₪ תב יושיר +[ב 26% .תג%ג1 1 > ]1-10 1% ונוז] הז ,פנוזזוג]. תס 706% 4 4 פָת9)3;) תה ו מזפתוה תו 5 6 6 ת: | שתחילתו הריו יה והמשו באסוו 3 ו לפתוח את הטלפונים הסלולריים! אמנית המחשב ו6073.60₪ח על "מדיאה אקס" בד קיירה המופע היחיד בארץ, שבו מבקשים במפורש להשאיר את הטלפונים הסלולריים פתוחים, היה גם אחד החידושים המהפכניים ביותר של פסטיבל עכו בעידן עתי ציטרון, גם אם לפי שעה מסתבר שיש עוד הרבה 'יבאגים'' בדרכו להפוך לנחלת הכלל. חידוש זה משדך את "המדיה החדשה" עם התיאטרון העתיק לכלל יצירת מציאות מדומה ואינטראקטיביות בזמן אמת, הן באולס המופע, והן הרחק משם, בבית - מול אתר המופע על צג המחשב: ''מדיאה אקס', עיבוד היי-טקי של אמנית התוכנה נאורה שם שאול למיתוס של מדיאה, המבוסס על ופ 5 [/9 [5!+ ד | [אכפ | 5 גצ פס "מדיאה אקס" - דף מן האתר, מדיה חדשה, תיאטרון עתיק הטקסטים המקוריים של אוריפידס, סנקה והיינר מילר. השחקנית ח'אולה אלחג'-דיבסי (שקיבלה ציון לשבח), בהנחיית הבמאי אמיר אוריין, מזמינה את הקהל להתעמת עם המיתוס בגלגולו ''הרלוונטי'י: מדיאה כפלסטינית, קורבן ומקרבן, יאסון כקצין צה''ל אטוס-לב, מקרבן וקורבן, והצופה הישראלי כקורבן האמיתי, הלא וירטואלי, הלא מיתי, המסוגל להשפיע על ההתרחשות, ולומד, אולי, שהוא מסוגל להשפיע גם במציאות הלא וירטואלית. אני נכנס עכשיו לאתר 60686%.072.צוצו, מהלך כאווטאר בסביבה הסייברית, התלת-ממדית, המוקרנת ב-360 מעלות, בין מקהלה יוונית בלבוש מודרני למדיאות שונות מתולדות התיאטרון. את רשות הדיבור אני מעביר לנאורה: אני באה מתחוס התוכנה. הפרויקט הזה מאגד המון-המון דבריס שעשיתי בחייס שלי. כבר בשנות ה-70 הייתי מחוברת לאינטרנט. בעצס חייתי את המושג - סזט]!טס 6967 - תרבות האינטרנט, ממש בכמה רמות: גם לכתוב על זה כעיתונאית, גם לחיות בקהילת ההאקרים בישראל, גס לעשות הרבה פרויקטיס באינטרנט, וגסם להרצות באוניברסיטת תל-אביב מגוון גדול מאוד של קורסיס בהרבה פקולטות. אחד הנושאיס שהעסיקו אותי היה - איך אנחנו מדבריס עס מחשב! איך אנחנו מפעיליס אותו: ומה שהתחלת: לחקור יותר לעומק היתה תוכנה של תלת-ממד, שתאפשר לי להיכנס למקומות באינטרנט, שיתנו לי תחושה שאני נמצאת בעולסם תלת-ממדי, שאני יכולה לנוע במרחב, לתקשר עס עוד אנשים שנכנסים למרחב באותו זמן. זה כל כך מצא חן בעיני, שהתחלת: לעשות פרויקטים - גס מסחריים וגם חינוכיים - בכיוון הזה. לפני כשנתיים וחצי פגשתי את עתי, והוא נדלק, וביקש לדעת איך בוניסם סיפור במדיוס תיאטרון 13 1 <; לפתוח את הטלפונים הסלולריים! הזה! זה מאוד גירה אותי. במקביל התחלתי להסתקרן: איך מרגיש עולס תלת-ממדי, כשהוא לא קטן על צג המחשב, אלא מקיף אותי כיצור נפחי המתנועע כאווטאר? לא היה לי איפה לנסות את זה. עתי נתן לי את ההזדמנות ועודד אותי. פה אני מתנסה גם בנושא הממשק בין אדס למכונה, גם בהקשר של השפעה על מהלך העלילה. מבחינת זאת היה לי ברור, שאני רוצה ללכת על משהו קלאסי. למה! זה טקסט קלאסי, אף אחד לא יבוא אלי בטענות. אני רק ה-די-ג'יי, עושה מיקס של הטקסט. סיבה נוספת - וזה נשמע קצת יומרני - היא שבתיאטרון היווני בעצם המציאו את שפת התיאטרון, כאשר מגדירים את היחסים בין השחקן לבין המקהלה והקהל. ומה אני עושה פה! אני למעשה מציעה שפה חדשה שמתווספת לדבריס קיימים: ממציאה שפה של איך מספרים סיפור בשילוב של מדיה וירטואלית וממשית. עתי הכיר לי את דרי הדסה שני, שחיברה אותי לטקסטים קלאסייס ולטקסטים יווניים, ויותר ויותר התכווננה על מדיאה. והתחלנו לנסות. מדיאה היא פלסטינית מיהי מדיאה שלי: יש סיפור מסגרת המשוחק באנגלית, שבו הגיבורה היא האקרית פלסטינית. היא מתקתקת על המחשב שאיתו היא מתעמתת. עם מה היא מתעמתת: עס הסצנות שאותן אנחנו רואים מתוך "מדיאה". אני מנסה לפענח ולפתח אותן, לראות אם אפשר לשנות אותן, אם יש איזה תקווה, ממש כמו מדיאה על סף ההידרדרות. הסיפור! מדיאה היא פלסטינית, שהתאהבה בקצין ישראלי, שבעצם עלה ארצה כדי להתגייס. היא היתה מוכנה לעשות הכול בשבילו: החל בתליית דגל ישראל על המסגד, וכלה בהסגרת בני עמה לשלטונות. כי מהי בעצס "יגיזת הזהבי! מין חתיכת בד, שמיליוני אנשים הורגים זה את זה למענה, בכל הדורות. השניים חייבים לברוח. הם יוצאיס לגלות. הם נוסעיס לארצות הברית, שם "יאסון" לומד מחשבים, נהיה ברוקר בבורסה, והם מולידים שני ילדים. גם שס היא מסתבכת למענו. הם חוזרים לארץ, אבל הפעס כל אחד לחוד, כי בינתיים החוק נגד בני-זוג פלסטיניס - שאינם ישראלים - ששוהים באר>, נכנס לתוקף. היא מגורשת למחנה פליטים עס שני הילדים. מה איתו! בינתייס מסתבר שעשה מונקי-ביזנס לפני כן, שהוא מקורב לשלטונות, ושיש לו איזה סיפור עס האלוף קריאון, שהוא גם מתעסק עם הבת שלו, ועומד להתחתן איתה. מדיאה נדחקת לפינה, יותר ויותר בכל סצנה, עד 4 | ת'11708------- שהיא שולחת את שני הילדיסם שלה להתפוצצ כשאהידיסם. הס נהרגיס והורגיס את האלוף ואת בתו ועוד שלושה עשר מאנשיו. אז הסיפור ברור - וגם המיתוס ברור ומסופר מראש - וברגע זה ההאקרית מזמינה את הקהל לראות את הסיפור באופן שהוא יבחר: מה יבוא לפני מה, מה ישפיע על מה, עד כדי כך שהם יכולים להגיע לעימות עס הקהל שבבית. כל הצגה שונה מקודמתה. אס הקהל הוא זה שמכתיב את סדר הסצנות, אז בעצם :יתכן אמנית המחשב נאורה שם שאול והשחקנית (יושבת) ח'אולה אלחג'-דיבסי שהקהל יראה את האהבה, את רגע ההיכרות בין מדיאה ויאסון, את ההקרבה - באור של זריחה, במצב רוח אופטימי של הגיבורה; ומצד שני, אם יבחרו דווקא לראות את ההתנגשות שלה עס יאסון, או את הגירוש והגלות - או אס אתה מעוניין לראות את סצנת האהבה בסוף - היא תהיה בשקיעה... כשהגיבורה כבר מתוסכלת, עייפה, בעימות עס הקהל, והמסכים, בסוף הדרך. זה נמצא באינטרנט כל הזמן, ובעצם כל אחד יכול להיכנס לאתר, לעולם של מדיאה אקס, לבחור לעצמו אווטאר שמייצג אותו, להסתובב, לפגוש אנשים, | ליצור | אינטראקציה עס האובייקטים שמייצגים עשרות הפקות של "מדיאה" שנעשו בעולס. וברגע שמתחילה ההצגה, הרובוט שאנחנו מפתחים תופס שליטה. מאותו רגע - הוא מוביל אותנו, הוא משמיע לנו את הסאונד. ואז, בזמן המופע, נוצר מצב, שיושב באולס קהל, שיש לו אמצעי תקשורת עס המסכים ‏ - הטלפונים הסלולריים שלהם, שבתחילת ההצגה אנחנו מבקשיס שיישארו פתוחים. במקביל, בבית, האנשיס מחובריס לאינטרנט ויכולים להשפיע בלחיצת כפתור, כשאנחנו מבקשיס מהם. הקהל יושב על כיסאות מסתובבים ויכול לראות מסביב, ב-360 מעלות, כמו הצופה בבית. ואנחנו מיטלטלים בין סיפור הביניים שמתרחש באמפיתיאטרון קלאסי לבין הסיפור עצמו. הסצנות המקוריות מתרחשות באולס המסחר של הבורסה האמריקאית, המסמלת בשבילי את המאבק של מדיאה מול יאסון, של ערפאת מול שרון, של ההאקריס מול מייקרוסופט. כן, זה תיאטרון. זו חוויה תיאטרונית שמתרחשת בזמן אמיתי, והיא מושפעת אפילו יותר מהצגה רגילה מתגובות הצופים. גס משחקה של הגיבורה הוא בחלקו משחק חי. אני מקליטה את השחקנית גם בתפקידיס האחרים. מעוותת את הקול שלה, ואז הס חוזריס אליה, כיאסון, כקריאון. לא תיאטרון פוליטי לא, אני לא קוראת לזה תיאטרון פוליטי. הדמות של מדיאה, גס הדמות האקטואלית שלה, היא כל כך רב גונית, שאפילו אם חיאולה כפלסטינית אמורה להזדהות עס רגשותיה, הרי שבשיחות שלנו, לפעמים, היא ממש שונאת אותה. המופע עצמו הוא א-פוליטי, הוא לא נוקט צד מסויס, למרות שיאסון שחצן, מגעיל, ועושה את הדבריס הכי איומים שבנאדס יכול לעשות. יש פה מחאה על כך שמאות ילדים נהרגים כל שנה באר שלנו, ומי שהורג אותס הן בעצס האמהות הישראליות והפלסטיניות, אשר בגלל רגשי נקם, פחד, חרדה גלות וכוי שולחות אותס להיהרג. אבל אני לא קוראת לזה פוליטיקה. הרי זה הייד-פארק, והייד-5ארק אינו מקום פוליטי, כי כל אחד יכול להגיד מה שהוא רוצה. נוצרת כאן שפה חדשה. מעכשיו, אני חושבת שאנשיס יעשו דברים כאלה. דרך אגב, אני לא רושמת על זה קופירייט. הצורה היחידה שבה אני מגינה על היצירה שלי היא שרשמתי אותה במנגנון שנקרא: "קריאטיב-קומוןיי. זה משהו דומה לייאופן-סורְס": אני רושמת את היצירה על שמי, ואני מרשה לכל אחד להשתמש בזה. אני מאוד מעודדת את הכיוון הזה. ככה הדברים עובדים בעולם. ככה נולד האינטרנט. יי