יום רביעי, תשע בבוקר. התחלתי לטייל באינטרנט

נאורה שםי-שאול יום רביעי בבוקר, השעה תשע בבוקר. לא שהת" עוררתי כל כך מוקדם, פשוט טיילתי כל הלילה באינטרנט. זאת היתה הפעם הראשונה שהתחברתי לרשת שלא דרך מסוף טקסטואלי (מסך שחור, 24 שורות טקסט לבנות, משעמם..) אלא דרך ממשק חלונות, שמאפשר עבודה על משימות רבות בו בזמן: בחלון אחד ביצעתי "1 להעברת קבצים ובשני התכתבתי ברואר האלקטרוני, בחלון הש- לישי ניגשתי לדף גרפי מסוג ;וצו והתבוננתי בתמונות אמנות וברביעי התחברתי ל-186 - שיח אינטלקטואלים עייפים בסוף יום עבודה בצר השני של כדור הארץ. בבוקר, משהמריא תעריף שיחות הטלפון לרקעים של שעות השיא, תכננתי לקפל את הבסטה ולהמשיך ב-פא] 1קס, כלומר לא בזמן אמיתי. התפרצות סוערת לתוך שיח ה-186 החזיקה אותי ברשת עור שעות רבות. את הבום עצמו לא שמעתי מהמקום שבו הייתי, הקצה הצפוני של רחוב דיזנ" גוף. גם הרריו לא היה מופעל, ובין כה וכה עריין לא רווח דבר בחרשות. היריעה ברשת היתה קצרה: "אוטובוס התפוצץ על יד כיכר ריזנגוף, המחזה מחריר". רמיינתי את האלמוני שיושב אולי בקומה העליונה במגדלי דיזנגוף, חורק שיניים ומחפש את מנויי ה-1867 שליר שמותיהם מופיעות האותיות .11, קור שנלווה לכתובותיהם של ישראלים בעלי חשבון באינטרנט. אולי כך זה היה ואולי אחרת. בכל מקרה, הידיעה הגיעה אלי. בשעות שלאחר מכן, ובמשך כל השבוע, חיפשתי באופן פעיל ביותר תכתובת ומירע על הפיגוע, ברז שתות השונות אליהן אני מחוברת. נזכרתי ביום הנורא ההוא, לפני כמה חודשים, כשברוך גולרש" טיין ריסס את המתפללים בחברון. אז מלאו הפורו- מים הפלסטיניים והישראליים, הערבים והיהודים, תוך כמה שעות, בעשרות תכתובות, ויכותיםו אמירות ומסרים, בנוסף לדיווחים של סוכנויות הי- אחלי שברוך גולדשטיין ריסס את המתפללים בחברון, = מלאו הפורומים הפלסטיניים והישראליים בעשרות תכתובות, ויכוחים, אמירות ומקרים. לא כך השבוע דיעות. לא כך הפעם. מוזר, אז, בעקבות האירוע בחברון, סערו לא רק רוחו- תיהם של הפלסטינים הכואבים, אלא גם של הישר" אלים ושל היהודים בתפוצות, שהיכו על חטא ות" לשו שיערם. אכולי רגשי אשמה הם טרחו להביע את זעזועם, את חוסר נכונותם לתרום עוד לישראל הכוכשת ואת תקוותם להמשך תהליך השלום. ואילו עתה - רממת אלחוט. שתיקה כואבת או אולי ארישות. איפה לא חיפשתי? תחילה התחברתי ל"קומ- פיוסרב", רשת מסחרית, שבה מנויים אנשי עסקים וכספים, חובבי מחשב ואמנים, בקיצור - אוכלוסייה הטרוגנית (ההתקשרות בארץ מתבצעת דרך חברת "קו מנחה"). ב"קומפיוסרב" עודכנו כמובן החדשות במאגרי המירע של "רויטרס" וז"ץג", אבל שיח אישי התפתח רק למחרת בערב, בפורום שנקרא וז 60031 התכתובת החלה משאלה אינפורמ- טיבית ששאל בחור בשם לויר, המתכנן טיול מאורגן לישראל בנובמבר. הוא תהה לגבי רמת הביטחון האישי בישראל ושאל אם כראי לבטל את הטיול. התשוכות היו מרגיעות: "לא כל יום קורה רבר מחריד כזה" ו"ישראל היא מקום רי בטות לטייל בו." בפורום גם באו לידי ביטוי רעות פולי- טיות ימניות קיצוניות. חתני פרס נובל, רבין ופרס, הושמצו ללא רחמים, והוצעו גם כמה הצעות קשו" חות לסרר היום. לדוגמה: "תהליך 'השלום' הזה הוא פשוט דבילי... ההצעות שלי הן: לסגור את הגבול עם עזה מוד ולתמיד, סיירת מטכ"ל צריכה לסרוק את כל השטחים ולעצור את כל חשודי החמאס, יש להשליך את כל החשודים לבית כלא גדול, שם הם יהרגו אט אט אחד את השני, בגלל שנאתם התהו- מית לחיים," ועוד ועוד. מזועזעת מעוצמות הביטויים חזרתי לאינטרנט. גם פה מצאתי מעט מאוד התייחסויות לאירוע. ישראלים ויהודים גינו את האירוע: ואת החמאס, בטון שפוי יחסית. בעיקר הובע חשש מהשפעת האירוע על תהליך השלום. ערבים בכלל לא הגיבו על האירוע. המשכתי לחפש. ובאמצעות ממשק החלונות חי- פשתי במקביל בכמה מקומות. הפעלתי את תוכנת ₪ 6 8פ/ו, שתחפש בצורה נרחבת על פי מלת המפתח 145אג1. כך הגעתי ל"מרכז המחקר של המזרח התיכון", שנמצא בטקסס. חומר מעניין לא היה שם, אבל שמתי לב להפניות רכות, שהצביעו על שרת 60ח%6) בשם א171ג.1, שעוסק בנושאים הקשורים לאסלאם. מצאתי מחקרים, מצאתי טקסטים על מסורת ודת, מצאתי רשימות ביבליוגרפיות ושיחות אקרמיה, אבל התייחסות לאירוע הררמטי - מפיש! הגישה ל"1.11₪ התאפשרה דרך מנגנון אישאו, שהוא ממשק הגישה לאינטרנט היפה והנוח ביותר שקיים היום, המשלב גרפיקה וטקסט כמתבקש בעירן המולטי מריה. קליק אחד בעכבר מביא רשימת הפניות למקומות נוספים ברשת שעוסקים באסלאם, בפלסטין וכר'. בחירה באחת מהשורות הפעילה את תוכנת 6071188 (קיצור ל"0₪ 60 1ו), ממשק חריש יחסית המאפשר לבצע חיפושים שונים באינטרנט ררך שרתים בצמתים. הגעתי למאגר שנקרא פזסגט6ג. אבל גם שם שתקו בנושא הפיגוע. מזרח תיכון למטומטמים בסופו של רבר חזרתי אל מנגנון ה"פקטסזקסח, המוכר | מימים ‏ ימימה, | כדי להתחבר ‏ ל- ת.6וזו!סק.א!גז | - קכבוצה פעילה שבה השתתפתי בעבר (שיחות על גולדשטיין ועל תהליך השלום, המלצות לטיול במצרים וכד). כאן אכן התפתחה שיחה מעניינת, שאת רובה ניהלו ישרז אלים ויהודים מארצות הברית. ישראלים מהאר?, מבנגקוק, מאירופה ומארצות הברית הביעו חששות לגבי יכולתו של ערפאת להנהיג את הקמת המרינה הפלסטינית ולגבור על התנגדות ואלימות החמאס. כמה מהם אף טענו שרק שיפור תנאי החיים הבסיד איור: ניל מנוסי סיים של הפליטים הפלסטינים יוביל לרגיעה בשטת. אמריקאים מאוניברסיטאות ברקלי, קליב- לנד וכוסטון תמהו, כמוני, כיצר זה שרבין התפתל לאחר הטבח בחכרון, ואילו עתה לא נשמעו די גינויים למעשה הנפשע מצר מנהיגים בעולם הערבי. פריק מחשבים ציגי במיוחר ענה להם בהו" מור, והציע לפרסם ספר בשם "₪25 1606 5 התכז" ("מזרח תיכון לגלמים"), ברומה לסררת ספרי מחשבים פופולריים למתחילים. ועד דיין, אין קול ואין עונה מצד ערבים, גם לא מאלה שהיו שותפים בעבר בקבוצת שיחה זאת. "תגובה מהממת במיוחד באה מיאבוז, הבר "המרכז לרשתות תקשורת" באוניברסיטת בְּרְמָו שבגרמניה. הוא טען שכל העניין הוא בכלל טריק מלוכלך של הציונים. זה ברור, התעקש לומר, שהז דבר הנורא הזה נעשה על ירי הישראלים הציונים החלקלקים, כרי להכפיש את שמו של ארגון החמאס, שסובל גם כך מחוסר פופולריות, כי הוא ארגון אסלאמי. הוא הזכיר את המסורת האסלאמית שאוסרת להרוג, והוסיף ואמר, שאם היהודים המתוחכמים ויפי הנפש כל כך מתגאים בכך שאינם גזענים, ושאצלם אין אוטובוס שמותר רק ליהורים לעלות עליו - הכיצר יעלה על הרעת שמתאבר מוסלמי יפוצץ את עצמו עם אוטובוס מלא אנשים, שאולי בין נוסעיו נמצאים גם מוסלמים? רי, זה כבר בלתי נסבל. אני מעדיפה את השקט מהכיוון הפלסטיני ואת השיחות בבר "זיגל", שם נפגשים אנשי ימין ואנשי שמאל לאחר שתרמו דם בתחנת מגן דוד אדום ברחוב בזל. 2 האיורים שהופיעו בכתבה הקודמת הם של אד סטסטני, מאייר ומייסד הפורום האומנותי "אוטיס" (דרך נוחה להניע לציוריוג .טח זזה אואואו//:111]) קוראים רבים ביקשו מידע מפורט יותר בכל הנוגע לדרכי התקשרות למחוזות ברשת, שבהם אני משוטטת. דרכי התקשרות מופיעות בכתבות, ובכל מקרה רישמו לפניכם את כתובתי באינטרנט: [1.60.1ת40100 69 ב3זססת.